1. לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים שיימנו החל מתאריך 12.10.2010, או עד מתן פסק דין בת"פ 11508-04-10 בבית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע, הכל לפי המוקדם מביניהם. יצוין כי בתאריך 10.10.2010 הארכתי את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.
אביא עתה את העובדות הצריכות לענייננו.
2. כנגד המשיב, יליד 1992 וקטין בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו, הוגש בתאריך 12.4.2010 כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין - כל זאת בצוותא עם אחיו. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 3.4.2010 הגיעו המשיב ואחיו (להלן: הנאשמים) לחצר ביתו של י.ז (להלן: המתלונן) כאשר ברשותם סכינים. על פי האמור בכתב האישום, המשיב ואחיו שאלו את המתלונן היכן נמצא ד.ז, אחיו של המתלונן, כשנאמר להם שהוא נמצא בבית הכנסת החלו הנאשמים לרדוף אחרי המתלונן בסכינים שלופות, תוך שהם מקללים אותו נמרצות. המתלונן הצליח להימלט ונעל עצמו בביתו, בעוד הנאשמים, כך נטען, משתוללים בחצר הבית ומנסים לפרוץ אליו דרך תריסי החלון. באותה העת, כך על פי כתב האישום, הבחינו הנאשמים ב-ד.ז, אחיו של המתלונן, עושה את דרכו לעבר הבית והחלו רצים לעברו. ד.ז ניסה להימלט, אך הנאשמים תפסו אותו והחלו לתקוף אותו. משהבחין המתלונן במתרחש, נטל סכין והגיע למקום על מנת לסייע לאחיו. הנאשמים דקרו את המתלונן בבית החזה ובגב, והמתלונן דקר אותם בגבם. במהלך האירוע, הגיעו למקום אימו של המתלונן וחברתו ההרה, אז הנאשמים תקפו אותן, דקרו את החברה בבטנה ובידה ונמלטו מהמקום.
כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות חמורות והוא אושפז בבית חולים ונותח. לחברתו של המתלונן נגרמה המטומה (שטף דם פנימי) בידה והיא אושפזה לקבלת טיפול בבית חולים.
הליכי המעצר וההליכים בתיק העיקרי עד כה
3. באפריל 2010, בד בבד עם הגשת כתב האישום, פנתה המדינה בבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו לפי סעיף 21 לחוק המעצרים, בצירוף סעיף 10י לחוק הנוער. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות בכתב האישום. עוד נטען, כי המשיב מסוכן וקיים יסוד סביר לחשש שהוא ינסה לשבש הליכי משפט ולהימלט מן הדין, זאת בשל העובדה שהוא נמלט ממקום העבירה ונתפס רק בעת שהגיע לבית החולים על מנת לקבל טיפול רפואי. בנוסף, נטען כי עבירות האלימות, שבוצעו בנשק קר, מקימות גם עילת מעצר סטטוטורית.
4. במאי 2010, נקבע בבית המשפט המחוזי הנכבד לנוער בבאר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ) כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב. נוכח החלטה זו, הוצעו ארבע חלופות מעצר: בבית הורי המשיב, בבית אחיו השני (שאינו מעורב במעשים שבכתב האישום), בהוסטל "שיטה" בבאר שבע ובישיבת "נחלת אשר" בירושלים. לאחר שנערכו מספר תסקירי מעצר ותסקירי מעצר משלימים, והחלופות הובאו לבחינת הערכאות השונות, נדחו כל ארבע החלופות. תסקירי המעצר קבעו ככלל כי בעניינו של המשיב יש לתת עדיפות לחלופה מוסדית, שתאפשר פיקוח צמוד יותר על מעשיו, ותבטיח שהמשיב לא ימלט. העדר פיקוח הדוק ואי התאמתם של המפקחים המוצעים היו הסיבות המרכזיות לדחייתן של חלופות המעצר בבית ההורים ובבית האח. חלופת המעצר המוסדית בהוסטל "שיטה" נדחתה בעיקר בשל התנגדותו של מנהל ההוסטל לקבלת המשיב. המנהל טען כי גילו של המשיב, שחצה את גיל 18, וחוסר נכונותו לקחת אחריות על המעשים המיוחסים לו, אינם מאפשרים את תחילתו של תהליך שיקום במסגרת ההוסטל. בנוסף, קבע בית משפט זה, בעקבות ערר שהגישה המבקשת, כי השמירה בהוסטל אינה מספיקה על מנת להבטיח כי המשיב לא ימלט (ראו: בש"פ 3904/10, מפי חברתי, השופטת מ' נאור).
5. ביולי 2010, הציע בא כוחו של המשיב את חלופת המעצר הרביעית, בישיבת "נחלת אשר" בירושלים. הישיבה היא ישיבה פתוחה, אשר לה דלת הפונה לרחוב, ואין בה שמירה משמעותית. המפקחים המוצעים בחלופה זו הם אביו של המשיב והרב אלמלם, מנהל הישיבה. בתסקיר המעצר המשלים, שהוכן לגבי חלופה זו, נקבע תחילה כי היא איננה מומלצת בשל חוסר אמינותו של הפיקוח המוצע. בתסקיר נוסף, שהוכן מאוחר יותר, שונתה ההערכה לגבי הפיקוח המוצע ושירות המבחן היה נכון להמליץ על חלופה זו. באוגוסט 2010, למרות האמור בהמלצה ולאחר שחקר את המפקחים המוצעים - דחה בית המשפט המחוזי הנכבד לנוער (כב' השופטת מ' ברנט) את הבקשה, וקבע כי המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.
6. באפריל 2010 החל הדיון בתיק העיקרי. הדיון נדחה מספר פעמים לצורך הסדרת ייצוגו של המשיב, שמיוצג כיום על ידי עו"ד ליבדרו מהסנגוריה הציבורית. ביולי 2010 התקיים דיון הקראה, בו כפר המשיב באופן כללי באישומים. סמוך לאחר מכן התיק נותב לשמיעה בפני כב' השופטת צ' צפת ונקבעו מועדי הוכחות לחודש אוקטובר 2010. ביני לביני, בספטמבר 2010, נתפס גם אחיו של המשיב, שהיה מבוקש בשל אותו אירוע. בעקבות זאת הוגש נגדו כתב אישום והוגשה בקשה לאיחוד הדיון בתיקים. קבלת הבקשה האמורה צפויה להביא, ככל הנראה, לדחייתו של אחד ממועדי ההוכחות שנקבעו לאוקטובר 2010.
עובר לחלוף 6 החודשים למעצרו של המשיב הוגשה הבקשה שבפניי.
טענות הצדדים
7. המבקשת טוענת בבקשתה כי העבירות המיוחסות למשיב מלמדות על רמת מסוכנות גבוהה. בנוסף, נוכח העובדה שהמשיב נמלט מזירת האירוע, קיים חשש לניסיון המלטות גם מחלופת מעצר. המבקשת מוסיפה כי על אף שנשקלו מספר חלופות מעצר, נקבע כי אין בחלופות אלה בכדי להפחית את רמת המסוכנות של המשיב במידה שתאפשר את שחרורו לחלופת מעצר.
8. בדיון שנערך בפניי, בתאריך 10.10.2010, טען המשיב, באמצעות בא כוחו, עו"ד ליבדרו, כי יש לדחות את הבקשה ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר בישיבת "נחלת אשר". המשיב טוען כי לגבי קטינים ומי שהיו קטינים בעת הגשת כתב האישום נגדם, שינה תיקון 14 לחוק הנוער (ס"ח 688, התשס"ח-2008) את נקודת האיזון בין ערך חירותו האישית של הנאשם לבין אינטרס ההגנה על הציבור מפניו. לפי האיזון החדש, כך לדידו של המשיב, התמשכות ההליכים בעניינו (שעוד צפויה להעצים נוכח איחוד התיקים האפשרי) מובילה להפחתת הדרישות מחלופת המעצר המוצעת. בא כוחו של המשיב סבור כי לנוכח המלצות שירות המבחן, העדר עבר פלילי, העובדה כי החלופה המוצעת ממוקמת במרחק רב ממקום ביצוע העבירה, והאפשרות לאיזוק אלקטרוני, יורדת רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב ולכן יש לשחררו לחלופת מעצר זו. עוד טוען המשיב כי משנתפס אחיו, החשוד יחד עימו בביצוע העבירות, כבר לא קיים הסיכון הנטען לשיבוש הליכי משפט.
דיון והכרעה
9. לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה - להתקבל, כך שמעצרו של המשיב יוארך ב-45 ימים, שיימנו מתאריך 12.10.2010, או עד למתן פסק דין בת"פ 11508-04-10, הכל לפי המוקדם מביניהם. עם זאת, אין מניעה כי בא כוחו של המשיב יציע לבית המשפט המחוזי הנכבד לנוער, במהלך תקופת ההארכה, חלופת מעצר אחרת, אשר תענה על התנאים שיפורטו בהמשך.
אפרט עתה, בקצרה, את הטעמים שהובילוני למסקנה זו.
10. נקודת המוצא לפי סעיף 61 לחוק המעצרים, בשילוב סעיף 10יב לחוק הנוער הינה כי קטין (או מי שהיה קטין בעת הגשת כתב האישום נגדו), הנתון במעצר לאחר הגשת כתב אישום, בשל אותו כתב אישום במשך שישה חודשים ומשפטו טרם הסתיים בהכרעת דין - ישוחרר ככלל מן המעצר. סעיף 62 לחוק המעצרים, בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער, מאפשר עם זאת, כידוע, חריג המקנה לשופט של בית משפט זה סמכות להאריך את המעצר ב-45 ימים נוספים. השיקולים העיקריים שישקול בית המשפט בבקשה להארכת מעצר מסוג זה הם: רמת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, העבירות המיוחסות לו וקצב התקדמות הדיון בתיק (ראו: בש"פ 8503/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 29.10.09)).
11. למשיב מיוחסות עבירות אלימות חמורות בנשק קר, המקימות חזקת מסוכנות משמעותית, וקיים חשש כי אם ישוחרר יסכן את בטחון הציבור (ראו: בש"פ 8013/09 מדינת ישראל נ' לייזרזון (לא פורסם,18.10.09)). בנוסף, הימלטותו של המשיב מזירת האירוע שבכתב האישום, מעוררת יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר לחלופת מעצר, שאינה הדוקה דיה, הוא עלול לנסות להמלט וכך להתחמק מעמידה לדין בגין מעשיו. למרבה הצער, חלופת המעצר שהציע המשיב - ישיבת "נחלת אשר", בפיקוחו של מנהל הישיבה הרב אלמלם, אינה מפחיתה את רמת הסיכון הנשקפת ממנו במידה שתאפשר את שחרורו.
12. בשקלול כל מאפייניה של החלופה המוצעת, ועל אף האמור בתסקיר המעצר האחרון שהוגש לבית המשפט הנכבד קמא - אינני סבור כי הישיבה תהיה חלופת מעצר נאותה בנסיבות העניין. בהקשר זה יש לזכור כי תסקיר המעצר הינו המלצה בלבד ובית המשפט אינו מחויב לקבלו (ראו: בש"פ 2970/08 קזמאר נ' מדינת ישראל, בפיסקה 7, והאסמכתאות שם (לא פורסם, 14.4.08)). זאת ועוד, לא ניתן גם להתעלם ממה שנאמר בתסקירי המעצר הקודמים לגבי העובדה שהפיקוח בישיבה אינו הדוק ואמין דיו. לפיכך אינני סבור כי החלופה הנוכחית המוצעת, שהינה ישיבה פתוחה, ללא שמירה, תוכל להפחית את רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב במידה מספקת. אוסיף כי על פני הדברים נראה שעל אף רצונו הכן של מנהל הישיבה לשמור על תנאי חלופת המעצר ואף לסייע בשיקומו של המשיב - תנאי הישיבה הנוכחיים אינם מאפשרים זאת.